פרויקט זמר: הוראת השפה העברית במגזר הבדואי באמצעות שירים ופזמונים
בעבודה זו אני מראה כיצד ניתן לשפר הישגים, ולהעלות את רמת למידתם של תלמידים בדואים בישראל, בדיבור קריאה וכתיבה בעברית, וזאת בעזרת שירי זמר ישראליים שיכולים לשמש כתמריץ לדבר בעברית כשפה שנייה בכיתה. העבודה יוצאת מהנחת יסוד שתלמידים מגלים יותר עניין בשיעור כשהם לומדים דרך שירים. הם קשובים ומרוכזים יותר בכיתה, ומראים עניין בחומר הלימוד. שירה היא בעיני כלי חשוב ויקר מאין כמוהו ללימוד ולהעשרת השפה. לכן בחרתי בה כשיטה שבה השתמשתי כדי להנחיל את השפה העברית, אשר אינה שגורה בפיהם של התלמידים בדיבור היומיומי, ובשפת הרחוב.
בעבודתי מצאתי כי ככל שעלתה רמת ההנאה משיעור השירה, החוויה יצרה זיכרון והיזכרות שנטבעו עמוק. השירה בצוותא העניקה כוח לכיתה וביטלה את הבושה והמבוכה. היא חיזקה את רוחם של התלמידים הביישנים והמסוגרים בכיתה, הגבירה את רמת מעורבותם, ואפשרה להם ליישר קו עם האחרים. השירה יצרה עניין רב אצלם. רתמה את כל התלמידים, ללא יוצא מן הכלל, להשתתף באופן פעיל וישיר בשיעור.
ביצוע השיר באופן קבוצתי ומשעשע הגביר את הרצון והעניין לניתוחו במישור הספרותי. ההנאה הטובה סביב הפעילות תרמה לכך שהתלמידים ענו על השאלות אך ורק בעברית וכך הקפידו על הדקדוק והלשון, עד כדי פירוק השיר לגורמים ולכללים, שאפשרו להם לערוך היכרות עם פועל, שם הפועל, ציווי, מילת יחס, שם תואר, תואר הפועל, מילת חיבור, ושם עצם. התלמידים חיכו לשיעורי העברית וגילו עניין רב בשפה. ואני נהניתי ללמד בכיתה שבה כולם משתתפים, ללא יוצאים מן הכלל. מבחנים, הכתבות ושאלונים הראו כי הישגי התלמידים החלו לעלות בהדרגה לאורך השנה ותוך שיפור מתמיד של עשרות אחוזים.
היום אני יכולה לומר כי מורים נוספים הלכו בעקבותיי. התרחיש היה דומה לזה שאני חוויתי: התלמידים החלשים השתתפו, שרו בקול רם וביקשו עוד. ברמה האישית, בתור מורה בכיתה, שיטת הוראה זו עוררה בי עניין רב והעלתה את רמת המוטיבציה שלי להוראה, ומילאה אותי בתחושת סיפוק רבה והנאה ממקצוע ההוראה.