למידה שיתופית כאסטרטגיית הוראה המובילה ללמידה משמעותית

מחקר זה עוסק בבחינת הלמידה השיתופית כאסטרטגיית הוראה המקדמת למידה משמעותית. במסגרת כיתה ב' אותה אני מחנכת בחרתי ללמד מספר נושאים בגישה זו כאשר כל נושא מורכב ממספר שיעורים ומכונה "סבב". במהלך הסבבים נלמדו שלושה נושאים: בעלי חיים, חג הפסח ויום השואה. בתום התהליך נערכה רפלקציה באמצעות ראיונות אישיים עם תלמידי. רפלקציה זו שימשה לי כמראה על התהליך אותו חוו תלמידי.

נקודת המוצא בעבודתי זו נבעה מתוך הצורך האישי שלי כמורה לבחון דפוסי עבודה חדשים אשר שונים במהותם מדפוסי ההוראה המסורתית. זאת מתוך אמונה כי דפוסי הוראה המעמידים את הלומד במרכז ומפתחים אוטונומיה לצד מימוש עצמי מהווים מקור ללמידה משמעותית יותר עבור הלומד. הנחה זו נשענת על הספרות הקוראת לשינויים בדפוס העבודה המסורתית לטובת דפוסי עבודה אלו (עשור וקפלן, 2001).

לאורך עבודת המחקר מתועדים, מנותחים ומוסברים לאור הספרות העוסקת בנושא, דרכי התמודדותם של תלמידי עם דפוס הלמידה השיתופית שהיה שונה מדפוס הלמידה המסורתית המוכרת להם. כפי שעולה מהממצאים במחקר זה ניתן ללמוד על יתרונותיה של הלמידה השיתופית לצד הקשיים בהסתגלות לדפוס למידה זה.

כמורה אני מאמינה בכוחו של התלמיד ללמוד מתוך יכולותיו וכישוריו וזאת לצד ההכרה בשונות הקיימת בין תלמידי. ראיתי בלמידה השיתופית, התואמת את השקפתי כמורה, הזדמנות לשיפור דרכי ההוראה שלי לצד ניסיון למציאת דרך למימוש יכולותיהם של תלמידי. במהלך תהליך הלמידה גיליתי בתלמידי יכולת וכישורים אליהם לא נחשפתי בעבר, ובמקביל חיזקו הילדים ומימשו יכולות אשר היו ידועים לי מהיכרותי עימם.