בדרך אל האופק: חקר השתלבותו של צוות בית ספר יסודי ברפורמת "אופק חדש"

המחקר המוצג בעבודה זו עוסק בבחינת תגובתו של צוות בית ספר יסודי לרפורמת "אופק חדש" במבט רטרוספקטיבי לאחר ארבע שנות עבודה במסגרתה. תהליך איסוף הנתונים נעשה באמצעות ראיונות חצי פתוחים אשר ביקשו מן המורה המרואיין לתאר את תהליך הכניסה לרפורמה.

רפורמות בחינוך הפכו לעניינן של מדינות ברחבי העולם וזאת כתוצאה מלחצים כלכליים, טכנולוגיים, חברתיים ופוליטיים. מול הקריאות לשינוי מצד אלו המצדדים בקיומן של רפורמות עומדות טענות ביקורתיות כי הדרך לשינוי פני החינוך אינה נעוצה בצמיחתן החוזרת ונשנית של רפורמות בחינוך. וזאת מאחר ואלו מופיעות בהתמדה חוזרת ונשנית, אך מעטות מהן הצליחו לשנות באופן מהותי את שגרות ההוראה בכיתה.

בעבודתי זו ביקשתי לחקור את תגובתו של צוות בית ספר יסודי לרפורמת אופק חדש אשר זכתה לגלי התנגדות רבים עם ההחלטה על מימושה ב-2007. הספרות מציגה הסברים רבים לקשיחותם ויציבותם של בתי הספר בכלל והמורים בפרט. לאורם של הסברים אלו בחנתי את תגובותיו של הצוות הנחקר.

המחקר חושף תגובות שונות בקרב הצוות אשר בחלקו היה מעוניין בתהליך השינוי והביע נכונות להצטרפות, אך מרביתו גילה גילויי התנגדות. מן הממצאים עולה הקושי בהחדרת תהליכי שינוי במערכת החינוך כפי שעולה גם מן הספרות. יחד עם זאת ניתן לומר כי הצוות עבר תהליך אותו ניתן להגדיר באופן כללי כמעבר מהתנגדות להשלמה עם שגרות העבודה החדשות.

כמורה, אשר חוותה את הטמעתה של הרפורמה, שימש לי מחקר זה כראי אשר שיקף לי באופן מחודש את חוויית השינוי והאיר את ניסיוני באמצעות ניסיונם של המורים בצוות הנחקר. באמצעותו של המחקר זכיתי לחוויה מחודשת זו שהעניקה לי תובנות אישיות לצד תובנות כלליות על מהותו של תהליך השינוי אשר היווה נקודת משבר בהתפתחותי המקצועית. השכלתי ללמוד ולהבין את המניעים לתהליכים המעוררים התנגדות לצד תחושת חוסר אונים, ובו זמנית הועצמה תחושת המסוגלות האישית שלי לנוכח בחירתי להיות מורה לומדת המכירה בחשיבותה של החשיבה, הרפלקציה והביקורתיות בעבודתנו.