פרויקט רב תרבותיות

 פרויקט דו-קיום ורב-תרבותיות במכללת קיי

דו-קיום הלכה למעשה

*The Project of Multiculturalism

 
  מרכזת הפרויקט: מרים שילדקראוט
 
פרויקט דו-קיום ורב-תרבותיות נוסד במכללה ב-1994 מתוך ההכרה  שבמוסד זה לומדים יחד סטודנטים מלאומים שונים ומרקע אתני שונה: ערבים, ובהם ערבים מהצפון ובדואים מהדרום, יהודים, מזרחים ואשכנזים, יוצאי חבר העמים לשעבר ויוצאי אתיופיה, דתיים וחילונים - כל אלה יוצרים מארג מגוון של אוכלוסיה. נקודת המוצא של מקימיו הייתה התחושה שהלימודים המשותפים באותו מוסד מהווים הזדמנות בלתי חוזרת להיכרות ישירה ובלתי אמצעית בין הסטודנטים השונים.
מפגשי הפרויקט מתקיימים במסגרת קורס סדנאי סמסטריאלי. הקורס הוא קורס חובה לכלל הסטודנטים בשנה ב', והוא כולל 10-9 קבוצות מעורבות מן האוכלוסיות השונות. בכל קבוצה לומדים כ-20 סטודנטים, מחציתם דוברי עברית, מחציתם דוברי ערבית. המפגשים הללו, המתקיימים באווירה אינטימית, יוצרים אמון ההולך וגובר בין חברי הקבוצה. אמון זה מאפשר את היווצרותם של שני תהליכים חשובים: מצד אחד, דיאלוג המביא להיכרות מעמיקה בין המשתתפים, ולחשיפה של זוויות פרטיות של החיים, ובעקבותיו מבט ביקורתי הן לתוך תרבות ה"עצמי", הן לתוך תרבות ה"אחר".  מצד שני, הסדנה מהוה סביבה מוגנת מספיק כדי לעסוק בחלקה השני בנושאים בעיתיים וקשים הנוגעים לשורשי הקונפליקט הלאומי שברקע (כגון הפקעת קרקעות, כפרים לא מוכרים, תחושות קיפוח, חוסר שוויון וכד').
 
מטרת הפרויקט
א.    למתן את התפיסה הסטריאוטיפית של האחר, ובמקומה לחזק את היכולת להתייחס לכל אדם כאל אינדיבידואל  חד פעמי וייחודי, בעל פנים ושם ולא רק כאל אדם המייצג מגזר.
ב.    ליצור היכרות מעמיקה של האחר, הכרת דפוסי החיים ההדדיים ופיתוח יכולת ההכלה של שוני, זרות ו"אחרות".
ג.     לחוות מקרוב לא רק מפגש מרתק, אלא גם, לעיתים, דיונים על נושאים שבמחלוקת. חוויה זו עוזרת בפיתוח אסטרטגיות ליישוב קונפליקטים. כיוון שהמכללה מכשירה פרחי הוראה, אנו רואים בהתנסות זו צידה חשובה מאד למורים לעתיד.
 
שיטת העבודה בפרויקט
מרבית הקבוצות בפרויקט עובדות בשיטת SAME שפותחה על ידי הצוות, ואשר עיקרה הוא שילוב של שני התהליכים שתוארו לעיל: ראשית, חיזוק הקשרים הבין אישיים בין המשתתפים, ולאחריהם, על רקע האמון שנוצר, פתיחה גם של הנושאים העומדים במרכז הקונפליקט הלאומי.
במהלך הקורס יוצאת כל קבוצה לסיור של יום אחד. מטרתו של הסיור היא להעמיק את ההיכרות עם דפוסי חיים הדדיים. בסיור, המהווה את גולת הכותרת של פעילות הפרויקט, מבקרים הסטודנטים במקומות הישוב של עמיתיהם ללימודים במהלך השנים התפתחה מסורת ולפיה שני סטודנטים מכל קבוצה – אחד מכל צד, מזמינים את כל הקבוצה למקומות הישוב שלהם, ולעיתים תכופות, אפילו לבתיהם. הסטודנטים המזמינים לוקחים על עצמם לבנות את תכנית הסיור על כל פרטיה, וכך גם, בין היתר, הם מתנסים (כפרחי הוראה) בתכנון ובארגון של סיור.
אחת הפעילויות הברוכות שנעשו בפרויקט היא הוצאת עיתון הסטודנטים סחב"ק (סטודנטים חברים ברב-קיום) לכלל באי המכללה., סטודנטים מקבוצה אחת היוו את חברי מערכת העיתון המעורבת. הם עבדו בשיתוף פעולה אינטנסיבי ביותר, תוך יצירת קשרים ושמירתם. הקשרים שנוצרו נמשכו הרבה מעבר למסגרת השיעור עצמו.
 
 
סגל הפרויקט
מרים שילדקראוט – מרכזת הפרויקט ומנחה
מועין פחראלדין - מנחה
ד"ר חיה קפלן - מנחה
ד"ר סיימון ליצ'מן וריבנה מילר - מנחים בהנחיה זוגית
דינה שחאדה - מנחה
רקפת שחר - מנחה
 
 
 
The Project of Multiculturalism  
Miriam Schildkraut – coordinator of the project  
 
The project of Multiculturalism was established in the college in 1994 acknowledging the fact that the college encompasses students coming from various nations and diverse ethnic backgrounds: Arabs from the north and Bedouins from the south, Jews, including immigrants from the former Soviet Union and from Ethiopia, secular, traditional and religious students – all dwelling under one roof during their studies. The rational of the project was to use the one-time opportunity of having all this diverse population studying together in order to create a direct encounter between them and so, hopefully, to moderate the natural tendency to relate to the "other" through stereotypes.
The project comprises today 9 even- numbered groups of Arabic and Hebrew speakers of about twenty students in each, who participate in a workshop during their second year of studies. These weekly meetings, which take place in an intimate atmosphere, create increasing trust towards each other among the participants. This, in turn, results in two important processes: on the one hand, a profound feeling of familiarity followed by a mutual exposure of the participants' personal lives. On the other hand, the students feel safe enough to open up in the later stage of the workshop matters which are at the core of the national conflict, while possessing, at that stage, the tools to handle disagreements.
Teaching in a college of teacher education, we believe that this experience is especially precious for those who just in a few years will become teachers themselves, and will have to help their own pupils to relate to others with less stereotypes, and be able to resolve conflicts in peaceful ways.